הפריווילגיות של העצמאים

כמדי תקופה, שוב עלה לכותרות נושא העצמאים, אבל הפעם הוא לא יורד כל כך מהר מסדר היום. אולי אלה הבחירות המתקרבות ואולי לאנשים פשוט נמאס, אבל האפליה הקשה של העצמאים עושה באזז רציני ומתמשך. הכתבה של מיקי חיימוביץ ששודרה בתחילת החודש ממשיכה לעשות גלים ומפיקה ריקושטים שלא דועכים - קבוצות פייסבוק נפתחות, התארגנויות נרקמות, הפגנות מתוכננות. 

אין ספק - העצמאים בישראל נדפקים מהמון בחינות. עצמאים שהכנסתם עד חצי מהשכר הממוצע במשק משלמים לביטוח הלאומי 6.72% מהכנסתם, בעוד השכירים משלמים רק 0.4% מהכנסתם. עצמאים שהכנסתם מעל חצי מהשכר הממוצע במשק משלמים לביטוח הלאומי 11.23% מהכנסתם, לעומת השכירים שמשלמים רק 7%. לביטוח הבריאות משלמים העצמאיים 5%, לעומת 3.1% בלבד שמשלמים השכירים. 

והתמורה? לא ממש קיימת. כשבודקים מה מקבלים העצמאים בחזרה מהמדינה תמורת הסכומים העצומים שהם משלמים מהכנסתם, מתקבלת תמונה עגומה ומקוממת. דמי הבראה? דמי אבטלה? זכויות סוציאליות כלשהן? נאדה. העצמאים משלמים יותר, ואין תמורה בעד האגרה.

יש גם נקודות אור

הכעס מוצדק והשינויים מתבקשים, ויפה שעה אחת קודם. אבל דווקא בגלל האפליה שהעצמאים חווים, כדאי להכיר גם את נקודות האור. המדינה מעניקה לעצמאים גם פריווילגיות שלשכירים אין, וניצול נכון שלהן יכול לשפר משמעותית את מצבו הכלכלי של כל בעל עסק. 

המקום המיידי שבו עצמאים יכולים להחזיר לעצמם קצת מהכסף האבוד הוא במיסוי. עצמאים מצהירים על הוצאות העסק שלהם, וההוצאות המוכרות יורדות מחישובי מס ההכנסה. מה שלא כולם יודעים הוא שהרבה מההוצאות האישיות - ולא העסקיות - של העצמאי, יכולות להיחשב כהוצאות עסק, ולהיות מוכרות לצורכי מס. רכב, דלק, חשמל, מים, ארנונה, הוצאות אש"ל, ולעתים גם טיסות ושהייה בבתי מלון - כל אלה ועוד, הם הוצאות שבכל מקרה יוצאות מהכיס, אבל הצהרה עליהן יכולה להוריד משמעותית את שיעורי המס. רו"ח או יועץ מס טובים יידעו איך לרשום את ההוצאות כך שבסוף השנה מס ההכנסה יהיה נמוך, ולעתים אפילו יתקבלו החזרים מהמדינה.

כשנותנים לך - תיקח

נקודת האור הפחות מוכרת של העצמאים בישראל קשורה בכל מה שקשור למימון. כאשר שכיר מבקש לקחת הלוואה, היא יאלץ להבהיר לבנק מדוע הוא לוקח אותה, להעמיד ביטחונות ולהסתפק בסכום מוגבל. עצמאים, לעומת זאת, יכולים לקבל הלוואה לא עבור עצמם אלא עבור הפעילות העסקית שלהם, וזו כבר הלוואה שנראית אחרת לגמרי מבחינת ההיקפים, התנאים והתוצאות. בעוד שהשכיר לוקח הלוואה שהופכת לחוב, ההלוואה שיקבל העצמאי יכולה להפוך לכסף.

האפשרות לקבל הלוואות חוץ בנקאיות בהיקפים גדולים ובתנאים נוחים (ויותר נכון בכלל להסתכל על זה כשהשקעה ולא כהלוואה) היא אחת הפריווילגיות הגדולות של העצמאים. ההלוואות האלה מגיעות ממקור חיצוני כך שהן לא חונקות את התזרים השוטף, ומאפשרות לבצע השקעות חכמות שיסייעו לעסק לצמוח ולהגדיל הכנסות בטווח הקצר.

תחום הלוואות לעסקים הוא המקום היחידי, פחות או יותר, בו המדינה דווקא מסייעת לעסקים. כל עסק, אפילו אם הוא חדש לגמרי, יכול להגיש בקשה לקבלת הלוואה חוץ בנקאית בערבות מדינה, ולקבל הלוואה לטווח ארוך של עד חצי מילון שקל בתנאים נוחים (כמובן שצריך לדעת להתמקח על הריביות, וזה אפשרי) - כשהמדינה ערבה ל-75% ממנה. אותו עצמאי שהשכיל לנצל את ההטבה הזאת, יוכל להכפיל את המימון עם עוד הלוואה באותו שווי מהבנק. מאחר שהבנק מייחס לכספים אלו סיכון אפס שמגיע בערבות מדינה, אין סיבה שלא יאשר סכום דומה. משמעות הדבר היא שבאופן תיאורטי גם עסק חדש לגמרי יוכל לגייס בזמן קצר ביותר כמיליון שקלים. חשבו איזו צמיחה כל בעל עסק יכול ליצור מסכום כזה.

בשורה התחתונה - חיי העצמאי הישראלי אינם קלים. הוא לוקח על עצמו סיכונים, לעולם אין לו ביטחון תעסוקתי והזכויות הסוציאליות שלו פשוט לא קיימות. לכן חשוב שכל עצמאי יכיר את הנקודות המעטות שבהן יש לו יתרון על פני השכירים, וישכיל לנצל אותן לטובתו.

אבישי כהן הוא כלכלן בכיר, מנכ"ל אפק - פתרונות מימון לעסקים

 לכתבה באתר וואלה.